על הסדרה המרתקת של ציורי הזאבים.
הציורים שנוצרו בטכניקה מעורבת, מתארים זאבים בתנועות ותנוחות שונות. יש הנחת צבע בעזרת שפכטל ומכחול קליגרפי. הציורים אקספרסיביים, חלקם מינמליסטיים במהותם וניכרת השפעה של הקליגרפיה היפנית. יש שימוש ברקע המשתלב בקומפוזיציה הכללית. דרך הציור החדשה מאפשרת יותר דינמיות, גיוון וחיבור לאני הפנימי ללא מגבלות של קו תוחם. הם מאופיינים בחופש ועוצמה בשונה מהציורים המוקדמים יותר, המתאפיינים בדיוק נטורליסטי ותיחום בקווים.. הציור בשפכטל ומכחול קליגרפי ושילוב החומרים כמו דיו שחור, צבעי אקריליק וגירים יוצר תשלובות מעניינות מבחינה חומרית ומחברית.
הזאבים מתגלים במצבים שונים, ניידים ונייחים מלאי עוצמה ושקועים בתוך עצמם. היא מעבירה ברגישות רבה את תכונותיהן המאפיינות ובעיקר את החיוביות שבהם. התדמית השלילית שנתנה לזאב מקורה בספורים כמו "כפה אדומה" כחלק ממגמה לבלום את התפתחותן של הנשים, את מציאת החופש והאני הפנימי החייתי והיצרי, תוך הזהרה לא לסטות מהדרך המקובלת ("ללכת לאיבוד ביער-כסמל לתת מודע, כי שם אורבים זאבים מפתים….). אצל האינדיאנים כמו אלה משבט סנקה לדוגמה, מהווה הזאב מורה רוחני והם מגלים את תכונותיו האמיתיות הכוללות: גבורה, אומץ, הוראת דרך, שיתוף פעולה, נאמנות לבני הזוג, לקהילה ולשבט, (זוג זאבים נשאר נאמן אחד לשני כל ימי חייו), הצלחה בציד ועוד.
ד'ר דליה הקר אוריון, טקסט ואוצרות, ספטמבר 2017.
